נכון שבדרך כלל לא תראו אותי נותנת ביקורת ללהקות רוק, אבל הפעם זה
מוצדק, רצוי ומומלץ. אתמול בערב אחרי 15 שנה הזזתי את עצמי להופעת רוק, אני נערת רוק לשעבר
שקרעה את העיר בהופעות של היהודים, ברי סחרוף, משינה ועוד.. החלטתי לצאת ולראות
הופעה של להקה צעירה ומבטיחה.
גרייס מלודי, קיימת מאז 2009 ובנויה מארבע חברים טל שחר עומרי סקופ יניב רוזנפלד ונועם
דיקרמן. גרייס מלודי מעניקים משהו חדש, צעיר ורענן ע"י שירי רוק'נרול סוחפים לצד
בלדות כובשות ומקוריות, הטקסטים שנונים ונותנים לקהל להתחבר ולהתרגש יחד עם הלקה.
כישרון הלהקה מגובה לא רק בשירים
איכותיים אלא גם בפרופומר מדהים בדמותו של שחר, הבמה מוציאה ממנו את המיטב, והקהל בהחלט
מסכים עם האמרה הזאת, הרביעייה שעל הבמה מחשמלת בסאשנים של נגינה והקהל רוצה עוד
והרבה.
שחר והלהקה נשארים קרובים, חמים ומדברים
אל הקהל, משתוללים, ממש מתאבדים על הבמה. המוזיקה שלהם מעניקה לקהל חוויה עמוקה ומרגשת.
שיצאתי מההופעה היה לי נחת, יצאתי אחרי שעה וחצי עם חיוך שליו ונקי עם תקווה בלב שהקהל
יחבק את הלהקה ויתנו להם צ'אנס אמיתי, בשביל שהרוק בארץ לא יעלם, שנשמע
יותר ויותר להקות בועטות וחיות את הרוק.
מילות הסיכום שלי לחוויה אמש: עם כמות האהבה
שהקהל הזרים לכיוון הלהקה לא אתפלא אם נקבל את גרייס מלודי בשנים הקרובות בקטגוריית הלהקה המבטיחה של השנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה